|
|
אמר רבא עשירי מאליו הוא קדוש מנא ליה לרבא הא אילימא מהא דתניא אין לי אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו עשירי מנין ת''ל עשירי יהיה קדש מ''מ - ודלמא עשירי הוא דלא קרייה קדש קרייה אלא מהא דתניא קרא לתשיעי עשירי ויצא העשירי ולא דבר התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר - ודלמא שאני התם דאיברר ליה עשירי, אי נמי דאחוי עילויה אלא מהא דתניא קרא לתשיעי עשירי ומת עשירי בדיר תשיעי נאכל במומו וכולם פטורין מ''ט כולם פטורים לאו משום דקדש ליה עשירי - ודלמא דאיפטרו במנין הראוי דהאמר רבא מנין הראוי פוטר אלא מהא דתניא קרא לתשיעי עשירי ונשתייר עשירי בדיר התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר. שאלתי עקרונית להרבה סוגיות בש"ס, אך אני מנצל את הדוגמא הספציפית של היום: למה הגמרא לא מביאה את ההוכחה החד משמעית כבר בהתחלה? למה הגמרא מביאה בהתחלה הוכחות רעועות, שלפעמים ברור שניתן בקלות לדחות, ורק לבסוף מביאה את ההוכחה החד משמעית? |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום