הנה ידוע מה שהשרישונו התוס' ריש כתובות (ב:) ז"ל: אומר רבינו תם כו' כל אמורא היה תופס לשונו כמו מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:) תהי בה ר' יוחנן (ב''ק קיב:) לייט עלה אביי (ברכות כט.). עכ"ל. והלך בדרכיהם המהרי"ץ חיות (נזיר נא:).

דומה שכל לומד במסכתין ישים לב לסגנון מיוחד ולשון מיוחדת שבה נקט רב פפא. היא מופיעה במסכתינו שלוש פעמים מכלל השמונה פעמים שמופיעה בש"ס כולו. עניינה של לשון זו היא לומר שיש רבותא בנאמר יותר ממה שנראה לכאורה מפשט הדברים.
והריני פורט את הדוגמאות במסכתין:
בדף לה ע"א: אמר רב פפא: לא תימא בשעת רדיפה אין אבל שלא בשעת רדיפה לא אלא אפילו לאחר רדיפה נמי.
בדף מ ע"א: אמר רב פפא: לא תימא דעגילן ולא סדיקן אלא כיון דעגילן אע''ג דסדיקן.
בדף מה ע"א: אמר רב פפא: לא תימא דטריפה ולא סדיקא אלא כיון דטריפה אע''ג דסדיקא.

וכן מצינו עוד שהשתמש בסגנון דומה בשבת (סא.) ובעירובין (נט.) ובב"ק (מט. ונח.) ובחולין (סג.).

אגב, יש להעיר שאין זו הלשון היחידה המיוחדת לרב פפא. שכן ידוע הוא שדרכו תמיד להכריע במחלוקת ע"י צירוף כל הדיעות החלוקות, כמו שאמר בברכות (יא: נט. ס:) ובשבת (כ.) ובמגילה (כא:) ובתענית (ז.) ובסוטה (מ.) ובחולין (מו. סה. עו:). אלא שבהערה זו האחרונה כבר קדמו וזכו הגרע"א בגה"ש (חולין עו:) והמהרי"ץ חיות (בתענית ז. ובחולין מו.) [אלא שבשניהם נשמט לו ההיא דברכות יא:].