כג עמוד א:
משנה. דיני ממונות בשלשה. זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד, דברי רבי מאיר (...)
גמרא. מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד? בתלתא סגי! - הכי קאמר: כשזה בורר לו בית דין אחד, וזה בורר לו בית דין אחד - שניהן בוררין להן עוד אחד.

רש"י
זה בורר לו אחד. משמע זה בורר לו ב''ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי: גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב''ד אחד וזה בורר לו ב''ד אחד. וכל אחד פוסל אותו ב''ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

תוס':
... ונ''ל דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש אח''כ שזה פוסל ב''ד של חבירו וזה פוסל ב''ד של חבירו ולא ישבו כ''א ג' אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר ב''ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתני' מיירי אם אירע כך:

לא מובן לי איך תוספות מפרש את לשון הגמרא: מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד? בתלתא סגי!