"מטה - סירוגה מעל גבה".

שנינו במסכת סוכה דף כא:
"הסומך סוכתו בכרעי המטה - כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה".

הרא"ש שם בפרק ב סימן א הביא את דברי הירושלמי שביאר בשם ר' אמי את טעמו של רבי יהודה: משום שאין מכרעי המטה עד לסכך עשרה טפחים.
וסיים הרא"ש שם:
"ולא ידענא מאיזה טעם יכשירו רבנן היכא דסמך הסכך על כרעי המטה, ואין מכרעי המטה עד הגג עשרה, דירה סרוחה היא! הלכך נראה דר' יהודה לפרושי דברי ת"ק אתא וליכא הכא פלוגתא".
כלומר שטעם זה משכנע מאוד, לכן צריך לומר שתנא קמא, כלומר חכמים, מודים לרבי יהודה.

ומה יתרצו על קושיה זו שאר ראשונים?
- הרמב"ם והברטנורא שכתבו בפירוש המשנה שאין הלכה כר' יהודה, הרי שלדעתם חכמים ודאי חולקים! (וקשה על קהתי שהביא דוקא את דברי הרא"ש שחכמים מודים).
- הרז"ה שפסק גם כן כחכמים.
- הריטב"א שכתב: "והלכתא כר"י אף על גב דהוי יחידאה", הרי שמודה שחכמים חולקים.

תירוצם מבואר בגמרא כאן, שבשונה ממיטות שבאשכנז וספרד בהם שהה הרא"ש, מבאר רבי ירמיה שהמטות של זמן המשנה היו סרוגות בחבלים.

וכן אמרו במועד קטן דף כז.
"רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר קרביטיו והוא נופל מאיליו".
ודרגש הוא כמו מיטה כדברי רבי ירמיה כאן ושם, אלא שדרגש סירוגו מתוכו מטה סירוגה על גבה.
ופרש"י שם: "סירוגו מתוכו - מכניס רצועות מן חורי עצי המטה. על גבה - והעור כפול על העץ".
ופירט המאירי שם:
"מטה שלא היו לה כרעים גבוהים והיא מתפרקת בהיתר קשרים שבה והיא של עור והיו נוקבים אותה נקבים נקבים מארבע רוחותיו וקובעין טבעות בזרועות המטה וקושרין את העור מתוך נקביו לתוך טבעות המטה וממתחין את העור ושוכבין עליו".
וכן כתב הבית יוסף באותה סוגיה (אורח חיים סימן תרל אות יג ד"ה הסומך סוכתו)
"והמטה היא חבלים או קרשים קבועים במחיצות אלו".
וכן סוגיא שלימה עוסקת באותם חבלים במסכת מועד קטן דף י.
"{משנה} מסרגין את המטות {רבי יוסי אומר: ממתחין}, מאי מסרגין ומאי ממתחין? כי אתא רב דימי אמר: פליגי בה רבי חייא בר אבא ורב אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן; חד אמר: מסרגין - שתי וערב, וממתחין - שתי בלא ערב. וחד אמר: מסרגין שתי בלא ערב, וממתחין - שאם היה רפוי ממתחו. איני? והא תני רב תחליפא בר שאול: ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה...".
וכן במסכת נדה עא:
"ורבי יהודה נימא איהו לנפשיה: שאני אומר טפה של מיתה עומדת על גב המטה! שאני במטה - דמחלחלה".
כלומר שסתם מטה אינה עשויה ממשטח עץ וכדומה, אלא של חבלים שהדם מחליק מהם ומטפטף לגומא.

לכן סברת חכמים, שכשם שאפשר להוציא את המיטה מהסוכה כשאינה מחוברת לסכך, ואין היא נחשבת אז לדבר קבע הגורע מגובה הסוכה. כך ניתן להתיר את רצועותיה כאשר היא מחוברת לסכך, ולכן אין משטח הרצועות נחשב לגורע מגובה הסוכה.