לז.
השוחט בכור ומכר הבשר ונודע שלא הראהו לחכם – למתני' ולת"ק דברייתא יחזיר להם כל הדמים, ומה שלא אכלו, ייקבר. (רש"י פי' דהוי קנס להחזיר, וכ' הסמ"ע דלפ"ז בשוגג פטור, ועי"ש).
לרשב"א כשמכר את מקום המום משאיר קצת דמים לעצמו (דאין הנפש קצה, והיינו במום שאין משתנה ולר' יהודה דמראין, שבגלל אכילת הלוקח א"א להראות. אבל בלא מכר מקום המום או במום שמשתנה או אפילו אינו משתנה אבל לר"מ, מודה לת"ק דמחזיר הכל).
מוכר פירות ונמצאו טבלים – לת"ק מחזיר הכל, לרשב"א ינכה (דהיה מעשר).
מוכר יין ונמצא יין נסך מעורב בכשר – לת"ק מחזיר הכל, לרשב"א ינכה (כרשב"ג דהיה מוכר התערובת לגוי. והיינו דיין לבד, או לחולקים על רשבג, מודה לת"ק).
השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה – לכו"ע יחזיר כל הדמים, ואת מה שעדיין לא אכלו יחזירו לו. (לישנא דמתני' קצת משמע דעל מה שאכלו אין מחזיר, אבל מוכח בסוגיא דמחזיר הכל).
ובזה מודה רשב"א כיון דהנפש קצה. והוא הדין לנבילות שקצים ורמשים.
ואם לא אכלו אלא מכרו לגוי או נתנו לכלבים – ינכו למוכר דמי טריפה בזול והשאר יחזיר.
יין נסך שנפל לבור – לת"ק כולו אסור בהנאה, לרשב"ג יימכר לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו.
- הדרן עלך כל פסולי המוקדשין –


פרק על אלו מומין
על מומין אלו שוחטין את הבכור;
נפגמה אזנו ונחסרה בכדי חגירת ציפורן. והיינו בסחוס. נפגמה באליה הוי מום עובר.
נסדקה אזנו אפילו לא חסרה כלל.
ועי' להלן דהסדק והפגימה בין בידי שמים (פירש"י שנולד עמו) ובין בידי אדם.
ניקבה אזנו. למתני' ות"ק דברייתא כדי כרשינה (נכנסת ויוצאת), לריבר"י כעדשה (מעט פחות).
יבשה אזנו. לת"ק ולמתני' כל שתינקב ואינה מוציאה דם, לר' יוסי בן המשולם שנפרכת.
כללי המומין – מומין שבגלוי ואינן חוזרין, ואע"פ שאין האבר בטל ממלאכתו.
חוטין חיצונות שנפגמו או נגממו – הוי מום. פנימיות – רק בנעקרו (דאז הוי גלוי).
(ועי' תוס' דהיינו חניכיים. אבל נפלו שיניו – אינו מום).
לז:
פסולי המוקדשין – נפדין רק במום קבוע.
ניקבה כמלא מחט – פסול להקרבה, אע"פ דאין נשחט עד כדי כרשינה או כעדשה.
כהן שניקבה אזנו בסחוס – פסול אפילו כמלא מחט. במילת – הוי עובר (אפילו ניקב הרבה).
רציעת עבד עברי – במרצע במחט במקדח ובמכתב.
בסול וסירה (כלי עץ) – לריבר"י נרצע, לרבי אין נרצע. (בסם – לכו"ע אין נרצע).
מקום הרציעה – ליודן בריבי במילת, לחכמים בגובהה של אוזן.
עבד עברי כהן – אינו נרצע.
כרשינא (שיעור נקב לת"ק) – היינו הינדא. והיינו נכנסת ויוצאת (כך משמע דמדמינן למקדח).
שדרה וגולגולת שלימים – מטמאין באהל, משא"כ שאר עצמות.
שדרה שנחסרה – אינה מטמאה באהל, לב"ש שתי חוליות, לב"ה חוליה אחת.
גולגולת שנחסרה – אינה מטמאה באהל, לב"ש כמלוא מקדח וחיסומו (נכנס ויוצא), לב"ה כדי שיינטל מהחי וימות (והיינו כסלע נירונית, או פונדיון האיטלקי, או מקדח עומד).
מאור שלא נעשה בידי אדם – שיעורו (להעביר טומאה) כדי אגרופן של בן בטיח (כראש גדול).
מאור שנעשה בידי אדם – כמלוא מקדח (עומד, והיינו כסלע נירונית או פונד' איטלקי או נקב של עול).