מתני' דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה לב''ד פטור מלשלם:

בסוגיה בסנהדרין כבר שאלתי על ההבדל בין גירסת הגמרא ("מומחה לרבים") לבין הגהות הב"ח ("מומחה לב"ד"), וקיבלתי על כך תשובה טובה.

אך כעת כאן שאלתי היא כך:
מדוע המשנה אצלנו נקטה "מומחה לב"ד" ומה ראה הרא"ש (כמובא במסורת הש"ס אות ג) לנקוט "מומחה לרבים"?