דבש הוא גם הנוזל המופק מהתמרים ונקרא דבש תמרים. הדבש בשבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ" (דברים ח', ח) והדבש המוזכר בפסוק המתאר את ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש" (החוזר 21 פעמים בתנ"ך) הוא התמר.
כמעט בכל מקום נדע עפ"י הכתוב באיזה דבש מדובר בדבש דבורים או דבש תמרים . לעיתים מפורש הדבר כמו: "...וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ: וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל" (שופטים פרק י"ד פסוקים ח,ט) וכן בהמשך: "; וְלֹא הִגִּיד לָהֶם, כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ...". ועוד
ולעיתים "שאין לו שם לווי" (בכורות ז:) ואומר הרבינו גרשום. "תולה שמו על שם שרץ האסור אלא דבש סתמא איקרי כדכתיב ביערת הדבש"
ורש"י הקדוש ד"ה "דבש דבורים" (שם) אומר: דבש דבורים. דבש סתמא (הוו) קרו ליה."

יש ויהא זה וגם זה באפשרות. כמו "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"
וכמו בתוס' (בכורות לג.) ד"ה אין מרגילין בבכור. "ואפי׳ בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו בעורות כבשים המפשיטין שלימים".