א. אין עשה דוחה ל"ת ועשה. קצ"ב אם זה בגדרי דחייה רגילים, א"כ הרי ולקח למיטהר אין זה עשה גמור רק הכשר מצוה. וגם בדרך כלל אפשר לקיים שניהם שיקח ממקום אחר, או ע"י שילוח.

ב. דעבר ושקלה לאם וכו'. מוכח דאפשר לשלח על ידי שנוטלה בידיו וזורקה. ומה שכ' בפוסקים הדרכה איך לשלח ע"י מקל הוא משום דכשמתקרב הרי היא בורחת ולא באופן של שילוח, אבל אם יכול לתופסה בידיו ולשלחה שפיר דמי. וכן בסמוך נטלה ע"מ לשלח, וכן בעמ' ב' לגבי תלש כנפיה ושילחה שתלך ברגליה מוכח כן.

ג. קיימו ולא קיימו. כלולה כאן עוד נקודה שבלעדיה אין הבנה לסוגייתנו, והיא שלמ"ד קיימו הלאו עבר מיד, אבל למ"ד ביטלו עבירת הלאו נגמרת רק בביטול העשה ואכמ"ל, ולכן למ"ד ביטלו אמרינן דאכתי לא עבר על הלאו. ואין זה מחוייב מתוך המחלוקת הבסיסית, דהיה יכול להיות דלמ"ד קיימו יש לו זמן לקיום העשה רק תוכ"ד אבל עד אז לא עבר על הלאו, וזו נקודה בפני עצמה שכלולה במחלוקתם והענין בזה מבואר בסוגיא במכות.