א. רש"י פירש מדין שומר ולעיל (קיט:) לפחות לפי חלק מהלשונות פליגי בזה אמוראי אי מדין שומר או מדין יד.

ב. ולא במגע, כוונת רש"י שא"א לנגוע בהם כשהן יחד, ואע"פ שהוא נוגע בו זמנית בשניהם בין ביד אחת בין בשתי ידיים הוי שתי נגיעות דאין מצטרפות. ובאמת צ"ב בדין זה שהרי במת מצינו דנגיעות מצטרפות כיון דהוי שם אחד. ואכמ"ל. ובסמוך גבי חצאי כזית דאינו דבוק לעור כתבו תוס' דגם בלי קיסם מטמא במגע ובמשא, ומוכח דכאן אינו מטמא במגע משום דע"י החיבור לעור אף לרי"ש דאינן מתבטלין מ"מ אינן יכולין להיחשב כאחד לגבי מגע, אע"פ דלגבי משא כן. ובעמ' ב' מייתי עלה דרשא מקראי ויל"ע אי הוי אסמכתא או דרשא גמורה. וצ"ב. ולהלן מוקי לה במרודד ומייתי עלה מחלוקת תנאים ויל"ע בכל זה.

ג. (קכד:) אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע עי' רש"י, וכוונתו שאם יגע בב' פעמים באמת לא יטמא ודוקא כשנוגע בו זמנית ולזה קרי נוגע וחוזר ונוגע.

ד. אמר ליה עורבא פרח. שמעתי (בקידוש הבוקר לכבוד חתני בראשית) לפרש בדרך דרוש, דאיתא בתוס' מנחות קז: דמדוע לא היה כליא עורב בבית ראשון דמפני קדושתו לא היו עורבים פורחים עליו. ואמנם לא נתפרש בתוס' למה הכוונה, אבל יש לומר שהכוונה שבבית ראשון היו הארון ולוחות ומכח התורה מנעו העורבים. ומצינו עוד דהעורב מפרנס לתלמידי חכמים, כאמור ואנכי צויתי את העורבים לכלכלך (יש אומרים דכל מין העורב לדורות נברא רק לצורך כלכול אליהו וחבריו), ואליהו חכם גדול הוא (ולא רק נביא). ולאחר הקדמות דרושיות אלו יש לומר כמין חומר, שהרי עורב פרח שם כדאיתא ברש"י ואז אמר רבה בר"ה עורבא פרח והבין בנו שכוונתו לומר שדבריו של ר' אויא בטלין ואינן דברי תורה לאמיתה שא"כ לא היה עורב פורח כדאשכחן בבית ראשון, והשיב רבה שכוונתו היהה לרמז שיזדרזו להגיש לו אוכל כדרך העורב שמכלכל לת"ח.

ה. שתחבן בקיסם וכו' ה"נ במרודד. אם לא נימא כתוס' בעמ' א' דלאו דוקא קיסם, צ"ב מאי ענין בקיסם אי מחובר בעצמו.