א. צונן להדחה. יל"ע מדוע פירש"י להדיח את הצונן שחתך ולא האם להדיח את הסכין כשבא לחתוך צונן.

ב. תבריה רב אמי לפינכיה. פירש"י דהיתה של חרס, כוונתו דלכן לא הגעילה. לכ' מדוע לא השתמש בה לצונן. ואולי יש ללמוד מכאן דאין ראוי להשהות כלי שמותר רק לצונן, שמא יבוא להשתמש בו רותח.

ג. בצעא פירש"י קערה. כוונתו צעא היינו קערה והב' היא שימוש.

ד. לרבך יהיבי ליה. עי' ריטב"א איך אמר כן והרי רב העיד בסמוך על עצמו שאמר דאסור ולא חזר בו ובטוח בשמואל שלא היה נותן לו. ובפירוש קאים קמיה פירש"י לשמשו. וכעין זה מצינו לעיל קז: ועיין בס' דבר אברהם (חלק ג סי כג) שתמה בזה.

ה. בהאי גיסא דמברא. רש"י פירש דהנהר מפסיקן. והלשון מברא לא כל כך משמע כן, וקצת רחוק דדיברו בצעקות. ויש מפרשים דישבו על המעבורת עצמה זה בצד סורא וכו'. והכוונה דבסורא נהגו כרב לאסור דגים שעלו בקערה ולא היה נוהג באתריה דרב נגד חומרי המקום. ואולי בצד השני היו מברכים על דברים הבאים וכו'.