"טביעות עינא עדיפא דאי לא תימא הכי, היאך סומא מותר באשתו ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא, הכא נמי בטביעות עינא ".

קשיא לי:

א: מה הראיה מטביעות עינא דקלא לטביעות עינא, הרי הקול של האדם הוא באמת יחודי ביותר וניתן לזהות. אבל חתיכת בשר שדומה מאד לעוד אלפי חתיכות בשר, ובא אדם ואומר שיש לו טביעות עין אף שאין לו כל סימן, מדוע שנאמין לו?

ב: מה הראיה מסומא באשתו ומכל אדם בלילה, אולי באמת לא סומכים אך ורק על הקול אלא על ההסתברות של רוב. מה הסיכוי שאשה זרה תהיה אצלו בבית בחדר שלו? ואם היא אורחת שבטעות באה לשם, בודאי היא תגיד לו שהוא טועה. אלא מאי, שנחשוש לאשה שרוצה להכשיל אותו? אכן זה יכול להיות אבל זו הסתברות של אחד לטריליון.
אז מכיוון שיש לנו כאן רוב כמעט מוחלט שהאשה שבחדרו בביתו היא אשתו, ובתוספת זיהוי הקול, אין לנו בעיה, אבל אולי בזיהוי של הקול בלבד לא סמכינן.

ג: יש כאן לכאורה מהגמרא נפקא מינא הלכתית, מה אם באמת אדם נכנס לחדרו בלילה כשאין שום אור, ולא דיבר עם אשתו. ולא שמע את קולה, יוצא לפי הגמרא שהיא אסורה לו דשמא אינה אשתו והוא צריך לדבר איתה ולזהות את קולה. האם דין זה מופיע בהלכה?


יום טוב לכולם.