א: "וכי מכללא מאי? למ''ד טרפה הואי א''ל אמאי תשהא איסורא, למ''ד אנפקא א''ל לאשקויי אנפקא חייא משמע".

נשאלת השאלה, אם ככה, אז מנין לנו באמת שסבר שמואל שאסור להונות גוי?
אולי באמת מותר ורק הקפיד על השמש וכפי הסבר הגמרא.

ב: "תניא היה ר' מאיר אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד".

אם יש בעיה של גניבת דעת, למה זה דוקא במסרהב? (מפציר, היינו שמבקש כמה פעמים) האם לא יהיה אותו דין כשמבקש ממנו רק פעם אחת?

ג: רש"י: "ולא יפתח לו כו'. כל חביותיהם מגופות היו וכשבא אדם חשוב אצלו פותח לו חבית להשקותו יין חזק ואם מכר חבית לחנוני שלמה ועדיין היא אצלו לא יפתחנה לאורח הבא לו מפני שגונב לבו להחזיק לו טובה חנם כסבור זה הפסד גדול נפסד ע''י שהרי תשאר חבית זו חסרה ותתקלקל יינה וזה ימסרנה מיד לחנוני שימכרנה לו:".

מדוע אין כאן בעיה של גזל מהחנווני?
ואולי הכוונה שמכר בלי לקבל דמים ויקבל דמים לפי המשקל ולכן יכול לקחת יין.
אמנם בפשטות מכר הכוונה שהיה קנין וכל החבית כבר שייכת לחנווני וצ"ע.