א. בולדות קדשים ונוהג בשליל וולדות במעי אמן וכו'. לכ' הוי מצי לומר ג"כ להיפך דגיד אינו נוהג בשליל וולדות דקדשים רק בהוייתן הן קדושים והוי נמי בבת אחת. וכעין זה פירש"י באיבעית אימא להלן בעמ' א' אחר דדחינו את התירוץ שאנו עומדין בו, ומסקי' בהווייתן, אלא דשם פירש"י דגיד נוהג בשליל ואיסור גיד קדם. ובאמת יל"ע מדוע לא יפרש שם גם למ"ד גיד אינו נוהג בשליל וחיילי בבת אחת, כמו שפירש ב' האופנים בתי' הראשון שם (ד"ה אלא הכא במבכרת).

ב. (צ.) אלמא איסור מוקדשים קדים. הכוונה מצד המציאותצ שהגיד נוצר רק קרוב לגמר עיבורו, וכיון דמוקדשים חיילי מתחילת יצירתו ע"כ קדשים קדמי.

ג. במבכרת עסקינן דברחם קדוש. הלשון קצת מטעה, והכוונה בפטירת הרחם וביציאתו ממנה, כמו שפירש"י.

ד. רנב"י אמר להעלותו פליגי. ר"ל אחרי דמצינו בלא הכי דפליגי בזה תנאי, שפיר יש לומר דגם אמוראי פליגי בזה ואין כאן משום אפושי פלוגתא לא מפשינן.

ה. (צ:) אמר רב הונא וכו'. בפשטות ר"ה ור"ח פליגי ממש בפלוגתא דרבי ורבנן, ר"ה כרבנן ור"ח כרבי, והגמ' קיצרה בהסבר סוף פלוגגתתם, דר"ח מדמי לחלב ודם ור"ה סבר מצותן שאני, הכל כנ"ל.

ו. תפוח גפן ופרוכת. בזכרוני שהמהר"ל באיזשהו מקומן מבאר דמספר שלוש מאות קשור למעבר מגשם לרוח ומקדש לחול וכדומה, ועל כן הוא נבחר לשמש כמספר הגוזמא במקומות אלו. בתפוח נתקדשו איברין ואימורין ועלו השמימה כביכול, בגפן הביאו זהב החול לקדשו לגבוה, והיא עצמה עומדת בין אולם להיכל המקודש ביותר, ופרוכת היא המבדלת בין הקדש לקדש הקדשים (ולפ"א ברש"י לפני האולם).
ולכשתימצי לומר התפוח במעבר העזרה, למובאין מחול גמור לקדושת מזבח החיצון, התפוח למקדישים לבדק הבית או לכלי העבודה שהן חלק מהבית עצמו, והפרוכת על מפתן קדש הקדשים (להכרעת רש"י).

ז. שלוש מאות כהנים דפרוכת. ידוע החשבון מהגר"א ועוד דהוי היקיפה של פרוכת ק"כ אמות ובאמה של כלים הוי ת"ר טפחים, לג' מאות כהנים שיחזיק כל א' בשתי ידיו. ויש להעיר דהרי הפתח הוא מהבנין ואמותיו אמת בנין, והפרוכת באה לכסותו כמידתו, ומדוע תימדד באמת כלים. (כן הקשה ר' שאול ממודזי'ץ בספרו אמרי שאול ומחדש שם לדרכו חידוש גדול, אבל הקושיא קושיא).

ח. (שייך כבר לסוגיא הבאה דירך של ימין). ואמר ר' חסדא. ברש"י ואמר גרסינן. כך דרכו של רש"י בכל מקום שלא עכשיו מקשים ומתרצים אלא מייבאים סוגיא ממקום אחר. ולכן קצת נפלאתי שבדף הקודם (פט:) וקשיא לן על כזית וכו' ואמר ר' יוחנן וכו', שתק רש"י. כמה נחמד היה למצוא ברש"י ישן מסוג כלשהו שיהא שם וקשיא גרסינן או ואמר ר' יוחנן גרסינן.