"סהדי אטיוטא הוא דחתימי...
בי דינא אטיוטא לא חתימי"

צריך ביאור למה חותמים על הטיוטא.

פירש רשב"ם:
"אטיוטא חתימי - ולא אעיקר של שטר כדאמרי' בגיטין (דף פז) חיישינן שמא אשאילת שלום שכתב בשטר חתמו ולא אעיקרו של שטר הכא נמי כך מעידין בפנינו אטייט בדיו ונמחק כדי שלא יחשדו בבעל השטר".
כלומר שתכלית החתימה על הטיוטא לאשר שהמחיקה נעשתה כדין. וכנהוג היום לחתום ליד תיקון בצ'קים.

והקשה בתורת חיים כאן:
"ותימה כיון דהחלק שביניהן ניכר ונראה שלא מחק כלום אם כן למה ליה למיחתם סהדי אטיוטא הא ליכא למיחשד ליה לבעל השטר במידי".
וכן הקשה הש"ך חושן משפט סימן מו ס"ק פח:
"ועוד קשה בעיני מאד לומר דעדים אטיוטא הוא דחתימי לפירוש הרמב"ם וסיעתו שפירשו שריטות, לאיזה צורך חתמו ומה עדות הם מעידים על השריטות, וכי היאך יעלה על הדעת לומר שעדים כתבו עדותם על שריטות שאין בו דבר ממש, מה שייך עדות או חתימה על זה".

ולרשב"ם י"ל שהטיוטא אינה של נקודות בלבד, כי אם קוים צמודים היכולים להסתיר כתב קודם.

והש"ך פירש:
"לכך נ"ל דהכי פירושו, אמרי סהדי אטיוטא הוא דחתימי, כלומר סהדי הרי הם בתר הטיוטא חתומים, וא"כ יש לומר שחתמו עדותם גם כן אדבר חובה שהיה כתוב לפניהם... ומחקו".
כלומר שחוששים שחתמו על משפט שאינו שם עתה.
ולשני פירושים אלו קשה, למה לא יתכן שבי"ד חתמו כמו כן?

ולפני כן כתב רשב"ם:
"ומשני בי דינא אטיוטא - אין דרכן לחתום אבל עדים הכל מצויין לחתום ואפי' עמי הארץ ואתי למיחתם אטיוטא".
משמע מדבריו שאין בחתימה על הטיוטא תועלת או תכלית, ואין עושים זאת אלא עמי הארץ.
וקשה, הרי ודאי יש בחתימה זו תועלת, ולמה לא יחתמו גם בי"ד כן אם נפלה בידם טעות כתיב?

ואפשר שלכך נתכוין להקשות בחידושי הריטב"א, שכתב:
"ואין פירוש זה מחוור, והנכון דלאו דווקא נקט אטיוטא חתימי אלא לומר דכיון טיוט בין העדים לשטר הוי הפסק ואין החתימה ניכרת על השטר ואפי' נתכוונו להעיד עליו וכאילו חתמו מאחריו או בנייר אחר דמיא, והיינו דאמרינן דב"ד אטיוטא לא חתימי שהרי מזכירים בפירוש בלשונם שנתקיים השטר בפניהם ואפי' מאחריו או בנייר אחר הוה כשר, ולאפוקי אם היה הטיוט בין האשרתא לחתימתם דאמרינן דחתימי אטיוטא כלומר דהוי הפסקה".

עוד יש לפרש שתכלית החתימה להראות כתב חתימת ידם.
וחותמים 'אטיוטא' כלומר לאחר הטיוטא, כדי שלא יהיה אפשר לכתוב דבר מה לפני כן ולחייבם.
וכגון שאמרו במסכת כתובות דף כא.
"לכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא, ומחזקי ליה בי דינא".
ודבר זה עושים עדים, ולא בית דין.