(ירמיהו לב, מד) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים...
(ירמיהו לב, יא) וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי.

מפסוקים אלו נלמדים בש"ס דינים רבים.
ולכאורה הם סותרים זה את זה.

הסתירה מבוארת במסכת קידושין דף כו.
"ובשטר. מנלן? אילימא משום דכתיב: וכתוב בספר וחתום והעד עדים, והאמרת: שטר - ראיה בעלמא הוא! אלא מהכא: ואקח את ספר המקנה".

מהפסוק הראשון לא ניתן ללמוד קנין שטר, הרי השטר הוא שטר ראיה, והקנין הוא בכסף.
לכן למדו מהפסוק השני.
ומהפסוק הראשון למדו לפני כן שם קנין כסף:
"בכסף מנלן? אמר חזקיה, אמר קרא: שדות בכסף יקנו".

וקשה,
הרי שני פסוקים אלו כתובים באותה פרשה!
ומה נפשך, האם קנה ירמיהו את אותה שדה בכסף או בשטר?

אלא ששתי התשובות נכונות.
שאפילו אם כבר נעשה קנין בכסף,
השטר מהוה קנין נוסף, הבא ומוסיף שעבוד וקניה נוספת במידת הצורך.

כי מעיקר הדין,
אין שטר ראיה שאינו שטר קנין,
כי בלא זאת העדות שבשטר פסולה,
שכן רחמנא אמר: מפיהם ולא מפי כתבם (מסכת יבמות דף לא: ),

ואין שטר קנין שאינו שטר ראיה,
שכן מהות קנין שטר היא מסירת שטר ראיה, המהוה "אפסרא דארעא".