אמר ליה יעקב מינאה לרבא קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין, אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי אמר ליה: עליך אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי, אף האי נמי לא בעי כסוי. אלא מעתה יטבילו בו אמר קרא: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין, מידי אחרינא לא. ואימא, ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים, אבל דם דאיקרי מים ה"נ תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים, אימא, אידי ואידי למעוטי שאר משקין, חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין, תלתא מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים מקוה מים.
ומבואר דמה דדם בהמה לא בעי כיסוי הוא סיבה להכשיר לטבול בו, וצ"ב דאטו נימא שמותר לנסך ניסוך המים בדם מדלא כתיב ביה מיעוטא, וכן בשאר מצות שע"י מים. עוד מבואר שמיעוט שאר משקין אינו כולל מיעוט של דם וצריך מיעוט מיוחד.
ונראה דגדר פסול טבילה בשאר משקים הוא דחסר בדין דעיקרו בקרקע, כמו דאין מציאות של מעין משאר משקין רק ממים, כך מקוה שהוא יצירת מקום מים על הקרקע, בעי שהמשקה יתבטל בקרקע, כמו שמקוה דומה לחיטין שזרען בקרקע לגבי דין זריעה, ע' רש"י נדה יז' א' ולגבי הדין דטובל ושרץ בידו, ע' בתו"כ ובפ' הראב"ד שם, כך המים הוא צורה לטהר את הטומאה במים הבטלים ע"ג הקרקע, וממילא שאר משקין אינן מתבטלים בקרקע כי הם כולם נוצרים בתהליך ע"י בעלי חיים, כגון חלב, דבש, וכ"ש יין ושמן, שהם ממש ביד אדם, חוץ ממים שהיא טבעית לגמרי ודם שהוא משקה של מחזור החיים של כל בעלי חיים, ולכן בעי מיעוט מיוחד.
דזה שדם לא בעי כיסוי הוא מצד היותו כמים הנשפכים על הארץ דבטלים ע"ג קרקע ולכן לא בעי כיסוי דאין משקה על הקרקע שאינו בטל לקרקע, וזהו ביאור הקושיה אלא מעתה יטבילו בו, דרק במקוה זה שהדם נשפך על הארץ כמים ולא בעי כיסוי הוא גדר של מים ע"ג קרקע. ואפ' הכי מיעוטו קרא דלא בטל לקרקע כמו מים.