א. קדשים בחוץ. מבואר דלוקה משום אותו ואת בנו על השני. וכה"ג עוד דוגמאות בהמשך, שעובר משום אוא"ב גם כשהשני אסור באכילה ואין שחיטתו מתירתו לאכול. ולכ' יש לעיין אם זה תלוי בשאלה של שחיטה שאינה ראויה. דלמ"ד לאו שמה שחיטה הרי השחיטה כאן אינה מתרת מכיון שהקדשים בחוץ ולישנא קרא הוא לא תשחטו. ויל"ע.

ב. עוד חידוש צ"ב. בכמה גווני במשנה השני הוא מחוסר זמן לקדשים מכיון שאמו או בנו נשחטו היום, ולכן הוא פסול. ולכ' היה מקום לעיין בזה שהרי בחולין אין השני נאסר באכילה. נמצא שחיסרון זה אינו אוסר. ולגבי קדשים הרי לא נמסר דין נפרד של אוא"ב, אלא הוא אותו הדין של חולין שנוהג גם במוקדשים. וא"כ תמוה שהרי מצד דיני הקרבן אינו מחוסר זמן, אלא אסור לשוחטו כמו כל חולין במצב זה, וזה לא פסול בהלכות קרבן, ולמה שייפסל בזה הקרבן. וצל"ע.

ג. (בעמ' ב') הניחא לרבנן דמייתר להו אותו. עיין להלן בסוף העמוד דיש שני מהלכים לפי רבנן. למהלך ראשון לומדים מאותו דרק אם, ורק אם נפשך לומר אז לומדים מבנו ואותו מייתר.