א. אבר המדולדל בה. פירש"י בשום בהמה. כוונתו דלא קאי אטריפה שפתח בה. ומש"כ רש"י דאסורין באכילה כדלקמן בשמעתין, כוונתו לסוף עמ' ב' דדרשינן ליה מקרא דבשר בשדה, ועי"ש דהוי רק אסמכתא, כלומר דמן התורה הוי חיבור גמור בשעת שחיטה והשחיטה מתרת באכילה ורבנן גזרו שהשחיטה אינה מתירתה לאכול, ולכן שפיר יש לדון דמטהרת מטומאה. וק"ק לפ"ז שמדמים זאת לאבר דעובר, הא התם במדולדל בלאו הכי אינו מן התורה, והניחא טריפה דמה"ת אין שחיטה מתירה אבל מטהרת, וכן יוצא דעובר דיש בו איסור יוצא, שייך שיישאר אסור מדין יוצא אע"ג דהשחיטה פועלת בו, ולכן יש צד שטהור, אבל מה יש לדמות לאבר מדולדל דמדרבנן הוא. וצל"ע. (יל"ע דאולי לר"ל לתרי לישנותיו דמח' באברין מדולדלין כמו בעוברין, אולי באמת ס"ל דמדולדל הוא באיסור יוצא מה"ת, ולכן דמי לגמרי, ורק ריו"ח הוא דקאמר להלן דהוי אסמכתא ולכן הוא באמת מחלק בין אברים לעוברין).

ב. (עג:) בשלמא לר"ל לדבריהם קאמר להו וכו'. לולא דמיסתפינא הוה אמינא דנחסרו כמה תיבות מפני טעות הדומות, וכך בערך צ"ל לדבריהם קאמר להו, לדידי לא שנא אבר דעובר ולא שנא אבר דבהמה כי הדדי נינהו אלא [לדידכו אודו לי מיהת בעובר דלאו גופה הוא, אלא] לר' יוחנן וכו'.

ג. מיתה עושה ניפול ושחיטה לא. לכאורה הסברא באמת צ"ב אם האבר נחשב לא מחובר לענין שלא נטמא טומאת נבילה יחד עם הבהמה שמתה כעת, מדוע לגבי שחיטה כן נחשב מחובר. ונראה דאבר מדולדל עניינו מוות חלקי, ולגבי מיתה שהבהמה עומדת למות לגמרי, אין זה מצרף את האבר, אדרבא, אם למות הוא כבר מת בתהליך נפרד משלו. אבל שחיטה שאינה מוות טבעי יש לה כח לצרף את האבר ולהחיל גם בו את דין השחיטה. ומתבאר בזה הלשון מיתה עושה ניפול, דלא שבשעת המיתה הוא נפול, אלא המיתה היא עושה אותו נפול, ודוק. ועדיין צ"ב ועיון.

*****

בשולי ההודעה. הבוקר גיליתי לתדהמתי הרבה שאני כבר בהודעה 1499, (למרות שאני מחבר כל יום הרבה הערות להודעה אחת משותפת, אחרת ה' ירחם..) וכשם שקיבלתי (אני מקוה) שכר על הדרישה, כך וכו', והשתדלתי לשתוק במשך היום, שמרתי את ההודעה ה1500 להערות העיקריות שרציתי להכניס כדרכי בסוף היום בשעת החזרה על הדף הנלמד.
וזו ההזדמנות להכיר טובה להנהלת הפורום ולכל החברים על המשוב היפה. אני מרגיש שאולי לא הייתי מתאמץ לחזור ולרשום הערות אילו הן היו נשארות רק במחשבי, ונמצא שהבמה הזו היא הגורמת לכך שחזרתי ורשמתי מעט.
ורק אגב גררא, אני קופץ ומגיב על כל מה שעולה כאן, אקוה ל"תענית מקלדת" כהגדרת מתפעל, באופן חלקי, ולהתכנס כראוי לג' השבועות האחרונים של השנה.

אגב היום לפני 88 שנה (באדיבות ויקיפדיה) הוכרז בכנסיה הגדולה על רעיון הדף היומי ונקבע להתחילו בר"ה תרפ"ד.