"אימיה דרמי בר חמא, באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא, בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא.
אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי;
אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא? אי משום דהדרא בה, והא שכיבא!
אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד חוזר, חוזר במתנתו. אימור דאמר שמואל - לעצמו, לאחר מי אמר? אמר ליה, בפירוש אמר שמואל: בין לעצמו בין לאחר".

במסכת כתובות דף צד: קיים תיאור אחר למעשה.

"אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא, לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא.
אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסא.
אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסא.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, א"ל: מ"ט עבד מר הכי?
א"ל: ומ"ט עבד מר הכי?
א"ל: דקדים,
א"ל: אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות?
אלא מר מאי טעמא עבד הכי?
א"ל: שודא דדייני, א"ל: אנא נמי שודא דדייני!
א"ל: חדא, דאנא דיינא ומר לאו דיינא; ועוד, מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה".

וכתב התוספות בב"ב ד"ה שודא, בשם רבינו חננאל
"דוקא דיין מומחה עושה שודא, דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן מר לאו דיינא הוא גביה אימיה דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צד: )".

ולשון התוספות במסכת כתובות דף צד:
"אמיה דרמי בר חמא כו' - אין זה ההוא עובדא דמי שמת (ב"ב קנא.). פי' ר"ח דקבלה בידינו דשודא דדייני דוקא במקרקעי, ודוקא דיין מומחה כרב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין לעשות שודא".

לכאורה קשה, מניין הראייה שצריך להיות כל כך מומחה כרבי נחמן דוקא,
כלשון המרדכי (כתובות רמז רמג)
"מדאמר ליה ר"נ לרב ששת חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא אלמא רב ששת לא מצי למיעבד שודא אלא ר"נ שהיה דיין מומחה דהלכתא כוותיה בדיני".
וכ"כ בסברה ראשונה בשו"ת בנימין זאב סימן רלו
"ולאו למימרא דכל מומחה יוכל לעשות דין בשודא דדייני אלא מי שהוא גדול הדור ומומחה לרבים מדאמר ליה רב נחמן לרב ששת חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא הוא משמע מהכא דרב ששת לא מצי למיעבד דינא דשודא אלא רב נחמן דמומחה ודיין היה והלכתא כוותיה בדיני".
והלא ודאי שפסק רב ששת לא נחשב לשודא, שכן לא היה דיין כלל, שהרי היה סגי נהור שפסול לדיינות!

אלא צ"ל כמו שהביא בשו"ת בנימין זאב בהמשך בשם רבינו ברוך שכל הדיינין יכולין לעשות שודא. כלומר כל דיין מוסמך.
וכן נפסק בשו"ע חו"מ רמ סעיף ג' בהגה
"וי"א שאין דנין דין שודא דדייני רק בדיין מומחה ובקרקע (טור בשם ר"ח)".

ופירוש 'מומחה' הוא מורשה - מי שהוסמך לכך ע"י הציבור או ההנהגה.
ופירוש דברי התוספות "מומחה כרב נחמן בדורו" - כדוגמת רב נחמן שריש גלותא הרשהו לשמש כדיין.

ועוד ראייה לכך, בתוספות הרא"ש מסכת גיטין דף יד:
"כיון שתלוי ברצון הדיינין אין לו לדון שודא דדייני אם לא שיהיה מומחה כרב נחמן או גדול הדור, והכי נמי אמרינן בירושלמי בפ' הכותב גבי שני שטרות היוצאין על שדה אחת לאיזה שירצו הב"ד להחליט מחליטין וקרי ליה שודא דדייני".

הכיצד שני בתי הדין מורשים לעשות שודא, והלא ודאי שלפחות אחד מהם אינו של גדול הדור, ואינו כרב נחמן ממש.
אלא ודאי שפירוש "מומחה כרב נחמן" אינו "גדול כרב נחמן" אלא מורשה לדיינות, וכדוגמת רב נחמן.