א.דבי ר' ישמעאל תנא וכו'. לרש"י אין פלוגתא לדינא ביניהם, אלא לתנא דבי רב ילפינן מכופו"כ ואעפ"כ בעי' תאכלו למעט בורות להיתירא, ולתנא דבי רי"ש אילו היה זה בכלל ופרט היינו מגיעים לדין זה אף בלא תאכלו ורק משום דילפי' בריבוי ומיעוט צריכים לתאכלו כדי להתיר בורות. אמנם לתוס' יש כאן פלוגתא לדינא בחריצין המושכין מים ואינם עצורים אבל מאידך גם אינן נובעין, לתנא דבי רב שרי לדבי רי"ש אסור. ועי' בשו"ע דיש אוסרין ויש מתירין.

ב. אי הכי במנא נמי. נראה כוונת הגמ' למקרה זה של ר' הונא דאי הכי אף אם סינן ביום וראה שלא פירשה למעלה מציבי וחזרה, עדיין נחוש שבכלי פירשה, דאי כוונת הגמ' ל"מים שבכלים" שהוזכרו על ידי תנאים לעיל, א"כ מאי אולמיה דבורות טפי מכלים, דמייתי ראיה מבורות על כלים, והא היא היא.

ג. תניא דמסייע לך.לכ' ר"ה מחדש את האיסור בפירש, וברייתא דייקא את ההיתר בלא סינן. לכ' היה לו להביא את הברייתא בלי הדיוק. ואולי ר' הונא עצמו הוא זה שענה היינו רביתיה ולזה מייתי ראיה מברייתא, דלא סיננן אפי' פירשו לדפנא דמנא שרי.

ד. (סז:) הא באילנא גופא. לכאורה הסברא בזה דאף החולקין על שמואל וס"ל דבתוך הפרי המחובר אין זה נחשב על הארץ, אבל בתוך הגזע המחובר כן נחשב על הארץ. ויל"ע.

ה. הדרנים שבבהמה. יל"ע האם להסברו של רבינא הדרנים בסופו של דבר אסורין משום אבר מן החי או מדין תולעים. ואכמ"ל.

ו. הולך על גחון וכו'. לכ' תינח נחש ושלשול צריכים קרא לאסור, דאינם ממין בהמה וחיה ועוף ושרצים ואם לא נאסור הרי הן מותרים, אבל עקרב וחיפושית ונדל הריהן שרץ הארץ ומאי ס"ד להתירן.

ז. לויתן דג טהור. כבא העירו דאין זה לויתן שלנו דההוא חלק לגמרי ללא קשקשים. ובכלל יש לדון האם מכיון שהוא יונק ונושם אויר כחיות יבשה, האם בכל זאת הוא דג מבחינה הלכתית שניתר בקשקשת או מי יודע, אולי במעלי גרה ומפריס פרסה. וכמובן דמסתבר דבהלכה הוא נחשב דג ללא התחשבות במיון המקובל היום.
אבל עדיין צ"ב דאם הנידון הוא על הלויתן הגנוז לצדיקים, וכי ס"ד דהאוכל על שולחן הקב"ה צריך "הכשר" ולשם מה הדיון אם הוא טהור.