א. במאי קמיפלגי בראשו ארוך. עי' תוס' שהק' דלכ' פליגי בשאר חגבים שיש להם ד' סימנים. ולכ' לרש"י נראה דפליגי ג"כ בצרצור, דרי"ש ממעטו משום דאין שמו חגב, משא"כ לתנא דבי רב (אלא א"כ במקרה ראשו ארוך, ותנא דבי רב ממעטו מטעם זה) , ותוס' לעיל (סה. ריש עמ' א') ג"כ כתבו דלתנא דבי רב אין תנאי דיהא שמו חגב.

ב. עוד צ"ב דלעיל כתב רש"י דלרי"ש אייתר תרי למינהו דסלעם ודחגב, ולכ' דרשנו רק אחד.

ג. ומרבי דדמי ליה בשני צדדים. רש"י לא ביארו וביאורו ברבינו גרשום דחד צד הוא ד' סימנים וחד צד הוא אין ראשו ארוך.

ד. ומרבי כל דדמי ליה בחד צד. עי' רש"י דאין כזה כלל דבמדת כופו"כ סגי לדמות חד צד, אדרבא יש לדמות כמה שיותר, עי' תוס', אלא שבגלל ריבוי דסלעם הוא מגלה דסגי לרבות חד צד. וכעין זה להלן גבי מי בורות בסוגיא דדגים.

ה. רש"י דסוף שמעתתא הביא מה"ג דחגבים א"צ שחיטה. מה שהביא מאיזה פסוק נידח, הוא משום דבפ' שמיני באמת חגבים אחרי עוף. ונראה דלבה"ג היתה איזו ברייתא שאינה בידינו. וקצ"ב מה ההוכחה מכך שזה אחרי דגים שאינם בשחיטה.
ואגב לעיל עמדנו על כך מדוע שרץ העוף אינו עוף קטן דיהא מותר בד' סימני עוף טהור. והעלינו צד שזה קשור לקוטנן, ובאמת כן כתב כאן רש"י בתוך דבריו. ועדיין צ"ב.