ידוע שהגר"א קבע שהמילה גט משקפת פירוד מפני שבעברית אין האותיות ג' ו-ט' מופיעות בשום מילה אחרת יחד.הגר"א ציין למשל את פרשת התמיד בפרשת פינחס הבאה לציין את הקשר התמידי בין הקב"ה לעם ישראל, שיש בה את כל אותיות הא'-ב' חוץ משתי אותיות אלה. ( הדברים מובאים בספרו של הרב מימון 'שרי המאה' במסגרת סיפור יפה, עיי"ש ). אם אינני טועה כך גם בפרשת מוציא שם רע שכתוב בו "לא יוכל שלחה כל ימיו".
ברם מתברר שהפעם הראשונה בה מופיעות שתי האותיות הללו בפסוק אחד בתורה, הן בפסוק המובא בכותרת המאמר על השמש ( הגדול ) והירח ( הקטן ). הדבר בא לרמז שמיד כאשר עלו במחשבה להברא הוצרכה ההפרדה ביניהם ולכן נוצר האחד גדול והאחד קטן. בפרשת בראשית יש עוד פסוקים הרומזים כך. יואילו הקוראים ויחפשו פסוקים אלו בעצמם.
המעניין הוא שגם בפסוק בו מופיעות שתי אותיות אלו בשתי מלים המופיעות צמודות זו אחר זו לראשונה בתורה נרמז עניין ההפרדה - "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים" ומיד אח"כ "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם" ולכן אומר אאע"ה ללוט "הפרד נא מעלי...".
כך גם בפעם השניה ( אם אינני טועה ). כאשר מבטיח ה' לרבקה "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו", כאן ההפרדה מופיעה בפירוש כבר באותו פסוק.
אמנם לא כל מקום בתורה בו יש את האותיות הללו מדובר בהפרדה אך יש מקומות רבים שכן. ( יש לי רשימה די שלמה אך בנקל למצוא ).
לא בדקתי בנביאים אך בתהלים מצאתי שדהע"ה תיקן עניין זה כאשר כנראה בכוונה חיבר את השונים והנפרדים לעבודת ה', למשל בפסוק היומיומי "אש וברד שלג וקיטור" ויש עוד הרבה.
וירמיה הנביא במגילת איכה כתב :"טוב לגבר כי ישא עול בנעריו" וע"י היפוך הסדר הפך את עניין ההפרדה וכך הוא בכל מקום שהסדר הפוך. ואכמ"ל.