"גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו,
ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - חייבין להחזיר".

לכאורה קשה,
כיצד יחזירו את הנכסים, והלא כבר ביזבזום!

אלא כמובן, אין פירוש המילה 'בזבזו' כאן כמשמעותה היום,
אלא כדברי הרשב"ם:
"ובזבזו - החזיקו כל איש ואיש מה שמצא - בזזו איש לו".
כלומר מלשון ביזה, שלקחו את הנכסים ועדין הם בידם.

לפעמים הפועל לבזבז משמעותו מלשון בוז וביזיון.
כגון במסכת סוטה דף מו: "תנא: נערים היו, ובזבזו עצמן כקטנים".

ומהי משמעות הביטוי
"המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש" (כתובות נ. סז: ערכין כח.)?
לכאורה המשמעות היא כמקובל היום!
אלא שבמדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) (פרשת בחוקתי דף פ.) נוספה מילה:
"המבזבז מנכסיו לא יבזבז יותר מחומש".

אין הוא מבזבז את נכסיו, אלא מבזבז מנכסיו!

מעתה גם בדין זה יש משמעות מלשון ביזה.
שלוקח חלק מקרקעותיו למוכרם על מנת להוציא כסף מקנתם, כאדם הבוזז להנאתו מהבא לידו, ואינו חס לשומרם.