בס"ד

בדף קלט: הגמ' שאלה מה הדין של אישה במקרה שלוותה ואכלה ונישאה, האם בעלה הוא לוקח או יורש, והגמ' הביאה מספר ת"ש להוכיח מהו, ותירצה שבכל מקרה ישנו דין אחר - לפעמים לוקח ולפעמים יורש (עיינו שם), והביאה את הדין לגבי כל מקרה.

בכל אופן, הגמ' 'שכחה' לומר לגבי מקרה אחד בלבד מה הדין - המקרה שבגללו נשאלה השאלה:
מה קורה כאשר לוותה ואכלה ונישאה - האם הבעל יורש או לוקח?

הרשב"ם והר"ח כותבים שהוא יורש, ואז בע"ח טורף ממנו את הכסף,(רשב"ם מוסיף) משום פסידא דמלווה (או הפסד לווה עתידי, שלא יסגרו דלתות בפני הלווים, שאם המלווים יראו שאין הם מקבלים את כספם בחזרה, יש חשש שהם לא ילוו עוד, ולכן החשש הוא מפני הלווה העתידי).
ואילו הרי"ף כותב שהוא ספק, ולפיכך לא מוציאים.
יש האומרים שהכסף של המלווה בוודאות כי המלווה הפסיד בעצמו בכך שהלווה אותה בע"פ ולא בשטר.

השו"ע לכתחילה פוסק כמו הרי"ף, אך בדיעבד (שהוציא המלווה את כספו כבר) - אין מוציאין אותו מידו (שיש לסמוך על רשב"ם ור"ח).
רמ"א והרמב"ם כותבים כי אם המעות עדיין בעין, מוציאין אותם מיד האישה.
הוסיף הרמ"א, שאף שלא הגיע זמן הפירעון, יכול המלווה למחות באישה שלא תתחתן עד שתחזיר לו החוב...

שבת שלום!