"אמר רבא: האי גדול אחי דלבש ואיכסי מביתא - מאי דעבד עבד".
פירש רשב"ם:
"גדול אחי - שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה".
וכן מבואר הדין בשו"ע חו"מ רפו, ב (וברמב"ם הלכות נחלות ט, טו)
גדול האחים הנושא ונותן בנכסים, ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה, כדי שיהיו דבריו נשמעים, הרי זה לובש מתפיסת הבית.

בזה מבואר הכתוב בבראשית פרק לט:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:

וצריך ביאור,
מה ענין תחילת הפסוק: וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף - לסופו: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר.
ואדרבה, לכאורה ענין וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר ראוי להיות בתחילת הפסוק הבא: וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, שהרי לפשוטו בא ללמדנו שבגלל יופיו נתאותה לו כל כך.
עוד צריך ביאור למה לא כתוב: ויוסף "היה" יפה תאר וכו' - שכך היה מראהו. במקום זאת נאמר "ויהי יוסף" כמו שאר הפעלים והפעולות.

אלא שכיון שהיה יוסף 'גדול הבית' הנושא ונותן בנכסים, מחובתו היתה להתהדר בלבושו ולהתיפות כדי להרשים את הבאים אליהם במשא ומתן כדי שיבטחו בו, שהרי ניכר שאמיד ומכובד הוא.
ולכן הענין הוא המשך ישיר לתחילת הפסוק.
ולא היה זה מקרה בעלמא אלא כתוצאה מפעולתו והתהדרותו של יוסף.