א. מצאה למטה. כלול בדבריו חידוש יסודי דקפצה אינה נפולה. ורק מוסיף דתלינן בקפצה. ולהלן בעובדא דרבינא מביאין את רב הונא בעיקר לגבי החלק הראשון.

ב. בגדיא דרבינא. איפומא כתיאור ארובה קצת נדיר, ודגר במובן קפץ כמדומה נדיר מאד. "אתיא" לכ' צ"ל אתא. או הכוונה באה השאלה, אבל מיד כתוב אמר ליה והיינו רבינא לר' אשי ולכן נראה יותר דצ"ל אתא. ואגב. הרי לנו רואה טריפה לעצמו, שהרי בפשטות קפצה מותרת, ורבינא מחדש חקירה עם צד לפסול לעצמו.

ג. אי נפול דיכרי לארעא. רצה לומר כתוצאה מנגיחתם כמבואר בתוס'. דאי לא כן היינו מתני' ומאי אתא לאשמועינן.

ד. בית הרחם. וא"צ להשהות. לכ' היינו בקים לן דכלו חדשיו דאחרת יש להמתין ליום ח' בלאו הכי כדי להוציאו מחשש נפל. ובשבת קלו. איתא כן להדיא דהלכה כרשב"ג ומעמידין עגל שנולד ובכור שנולד המובאים להלן, בכלו חדשיו.

ה. (נא:) שיצא דרך דופן. והיינו כך יש לדחוק כדי שלא יהיו דברי ר"נ כמפורשין במתני', אבל לפי האמת א"צ לדחוק אלא סתמא דמתני' אף בנולד כדרכו.

ו. עגל שנולד. שיצא דרך דופן. ה"ה הוי מצי לומר בזה הפריס כדלהלן. (אמנם על מתני' הקודמת דתינוק ל"ש). וגם זה רק לדחויא בעלמא, אבל לפי האמת הדין נכון גם בלא הפריס ובנולד כדרכו ובלבד שכלו חדשיו.

ז. בית המטבחים. טעמא דהיתירא קצת סתום. ובסמוך משמע דטעמא משום נועץ צפרניו, והיינו דכהשור יודע שנופל הוא מכין עצמו לזה, וכל דין נפולה הוא רק כשנופל בפתע פתאום. ואמנם היה אפשר לומר דהטבחים מפילים על מתניו כגנבי דלעיל. אלא שטעם הגנבים כדי שיוכל לרוץ והטבח אינו מענין עוד להריצו, ועל כן אילולא שהשור נועץ צפרניו היינו חוששים לטבחי דלאו דינא גמירי.

ח. עמדה בדיקה ודאי בעיא. רש"י מפרט חוט שדרה צלעות וחוליות. וקצת פלא דהרי בסמוך ממש איכא למ"ד דסגי בני מעיים, ומה לרש"י להיכנס לזה כאן. ועכ"פ כלול כאן פסק של רש"י כר' פפא דלא כאמימר משמיה דר' דימי.

ט. והלכתא. אע"פ שמהרש"ל מחק, רש"י ותוס' לכ' כן גרסו. (ועי' רש"י דמפרש נפלה בלא עמדה, אולי משמע למהרש"ל שזו תוספת של רש"י וע"כ לא גרס לה, וקאי על נפלה המוזכר לעיל), ועי' תוס' דעולה מדבריו דלא רק שבא לפסוק כר' יהודה דהלכה א"צ בדיקה דלא כר' חייא בר אשי, אלא בא לפסוק דבעי' עמדה והלכה ממש ולא סגי פשטה ידה עקרה רגלה וננערה לעמוד.

י. שט מלא קומתו. לכאורה אין הכוונה לעומק המים, אלא על פניהם, ולמעלה ולמטה הכוונה נגד הזרם או איתו, וכך משמע מענין הציבי. אבל קצ"ב לפ"ז מאי שייך באגם דקיימי מימיו למעלה ולמטה, הרי שם זה בהכרח מאוזן לגמרי. ואולי היה ס"ד דבעינן דוקא נגד הזרם, (כמדומה דיש דין כזה בהלכות דגים שמוכיח שיש להם שדרה), וקמ"ל דסגי גם כשאין זרם.

יא. דקתא. דומני שזה בדיוק מה שמובא בבא בתרא פרק לא יחפור ושם גרסינן רקתא. אולי שם זה ט"ס, כמו שנראה כאן שזה דומה לדקדקתא.