א. אין הלכה אמרי. ניתן ללמוד מכאן כמה שמועות הן לא מוסמכות. מדובר בדור שר' אבא הזה עדיין חי, ובבבל אומרים בשמו ממש ההיפך ממה שאמר באמת.

וראיתי להביא כאן מעשה שנתפרסם לאחרונה. בפטירתו של בעל ערוך השולחן אמר אחד הספדנים בהלווייתו שכמה דקות לפני פטירתו הוא התיר עגונה, ללמדך על גודל כוחו בהוראה שמסוגל על סף המיתה להכריע בדבר גדול כזה. בתום ההלוייה נכנסו קבוצת רבנים לביתו של הסבא מנובהרדוק להתאושש מעט טרם חזרתם לעירם, נכנסו בדברים ועלה זה המעשה על שולחנם. אמר להם הסבא אני הייתי שם ואספר לכם מה היה באמת. כחצי שעה לפני פטירתו שאל "וואס איז מיט די וייבעל" מה עם האשה? ולא הבינו כוונתו כלל. וכבר אי אפשר היה להציל מפיו ביאור כוונתו. (ייתכן שהכוונה מה יהא על רעייתו לאחר פטירתו או איך היא מקבלת את המצב, וכן אפשרויות רבות, אם זה לא זיכרון מן העבר הרחוק), ושוב כמה רגעים לפני פטירתו חזר על שאלה זו. אותו רב החליט על דעת עצמו ללא שום אסמכתא שכנראה הכוונה לעגונה שהוא עסוק בהיתירה, וגם לדעתו הוא לא התיר אלא רק שאל. לימדו מכאן – סיים הסבא – ומה אירוע שקרה היום בבוקר כך מסתלף עוד באותו יום לפני אלפים מישראל שיעבירוהו הלאה כעובדה בדוקה, ק"ו לכל מיני סיפורים שמסופרים רק לאחר זמן עד מפי עד וכו'. ודי למבין.

ב. הלכה כדברי המיקל באבל. מסתמא אין כוונתו לר' שמעון עצמו ולקבוע שהלכה כיחיד להקל, אלא כר' חסדא ור' יוחנן דפסקו כוותיה דלא כר' נחמן.

ג. מהלך הסוגיא מקיפין בריאה ובקנה אין שייכים לכאן, אלא איידי מקיפין אייתינהו. ואח"כ חוזר לחלחולת שהיא המשך מערכת העיכול ודיניה מתבקשים לאחר הכרס בית הכוסות והמסס וקיבה ובני מעיים. אם כי בינתיים דיברנו רק על מתני' דדקין וקיבה (ועוד רבות ידובר על השאר בהמשך), אבל כבר הוזכרו בתוך הדברים שאר החלקים.

ד. לפסקי רש"י. לעיל פסק כל"ק גבי חלב שעל הקיבה, עי"ש במש"כ. בד"ה מדקה מכריע להחמיר כהפירוש דדוקא באותה בהמה. ובעמ' ב' מכריע כפי' א' לענין סניא דיבי, ומביא הבאה נדירה מאלף בית של רבי מכיר. ובד"ה מאי מכריע להחמיר בכל הכרס כבני מערבא. ועוד מוסיף שם דלמעשה לא טרחינן לבדוק בכל הטריפות חץ מסירכי דריאה.