"אמר רב יהודה אמר שמואל:
הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה אי אפשי בהן - קנה, ואפילו עומד וצווח;
ורבי יוחנן אמר: לא קנה.
אמר רבי אבא בר ממל, ולא פליגי:
כאן בצווח מעיקרא,
כאן בשותק מעיקרא ולבסוף צווח".

קשה, הרי פשיטא שלאחר שקיבל אדם מתנה אינו יכול לצווח ולחזור בו!
ועוד קשה, שלשון רב יהודה אמר שמואל "הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה אי אפשי בהן - קנה, ואפילו עומד וצווח" משמע שאמר וצווח בזמן הנתינה ולא לאחר שנסתיימה.

ומבואר בדברי הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה ט, יד
"שתק ואח"כ צוח קנה, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן, וכיון ששתק אינו יכול לחזור בהן".

הרמב"ם העתיק דין זה לענין שכיב מרע. ובכך יש חידוש, דהוה אמינא שכיון שאין המתנה נגמרת עד לשעת מיתה, יוכל המקבל לחזור בו, קמ"ל.