עי' תוס' דהיינו למ"ד דל"ה טבל. והרבותא פירש"י לפנינו אף שהיה כהן. ובש"מ העיד שבספרים ישנים ליתא. והיינו כתוס' דכל זמן שלא הורמו אין נפ"מ בין כהן לאחר, אי טובל, טובל אף לכהן, ואי לא טובל, א"כ שרי אף לישראל. ולפ"ז באמת לא פי' רש"י מה הרבותא. וייתכן דהכוונה אף דאין טובל, והוא לוקח מהטבח חלקים אחרים, ומדינא אין הוא מצווה לימנע מליקח, אבל כדי לסייע לכהנים לקבל את מתנותיהם, לא היה לוקח אלא אם כן נתנו לכהן המתנות.
ולכ' היה אסור לו לגלות למוכר דהוא כהן, שלא יהא בכלל שחתם ברית הלוי. ויל"ע בזה אי שרי לכהן לומר למוכר לא אקח מן החולין המתוקנים שלך עד שתתן התרומה שהפרשת לכהן, וליהוי ידוע לך שאני בעצמי כהן...
( ואילו לא היה יחזקאל כהן, היה אפשר לומר דאף בבהמה שלו, החידוש הוא דאף דאין טובל היה מזרז עצמו שלא לאכול עד שיקיים מצות נתינה, אבל היה כהן ול"ש לפרש כן).