הוכשרו בשחיטה. היינו דהגמרא מדמה כל הכשר שהוא בלא מים. כלומר אם הכשר דחיבת הקדש שפועל בלא מים אין מונין בו ראשון ושני, א"כ ה"ה הכשר דשחיטה לר"ש. ובאמת להלן אמר אביי דכיון די"ל דשחיטה היינו מדרבנן, א"כ ה"ה חיבת הקדש פשיטא לן דלכה"פ מדרבנן, אלא מספק"ל לר"ל דאפ' דשם הוא דאורייתא. ובאמת צ"ב קצת להצד דמה"ת מונין בו, א"כ מדוע שחיטה לר"ש לא מונין מה"ת. ואולי באמת כוונת אביי דרק יתכן לומר כך בר"ש ואז לא תפשוט דר"ל אבל להצד דבר"ל מונין, באמת ה"ה בשחיטה מונין.
וכן בסמוך בראיה דר' זירא מבוצר לגת דנחשב הכשר בלי מים, כיון דלא ניחא ליה כדפירש"י, אם שם מונין ה"ה חיבת הקדש, ואביי דחה כנ"ל. ושם יותר קל להבין כיון דכל הענין הוא רק דרבנן גזירה משום מזופפין, לא ייתכן שיהא מונין מן התורה כמובן.