בס"ד

הגמרא חיפשה מקור לשחיטה מן הצואר, והביאה את הברייתא שלמדה זאת מן הפסוק "זאת תורת הבהמה והעוף".
ר' אליעזר למד "מה הכשרו של עוף מן הצוואר, אף הכשרה של הבהמה מהצוואר" ומהפסוק המדבר על מליקת עוף למד שאצל עוף זה מתבצע מהעורף ובבהמה מהצוואר. מהמילה "וזאת" מיעט את הה"א לומר שבבהמה מספיק סימן אחד כעוף.
תנא קמא למד מה עוף בשחיטה אף בהמה בשחיטה, ומיעט מהמילה "וזאת" את הה"א לומר שעוף יותר ברׂב שניים. ומסביר רש"י: "מדאיצטריף לעיל לרבות את הראש שכבר הותז. דאי בסימן אחד - לאו הותז קריא ליה, ולא איצטריך ליה לרבויי".

מדוע לר' אליעזר הייתה ה"א לומר שבהמה תוכשר בסימן אחד, הרי מדברי רש"י למדים שזה לא כך?