רש"י ביאר כך:
תנינא להא דת''ר. וש''מ דהלכתא כברייתא מדמסייע ליה דוקיא דמתניתין:

לא מובן לי:
מה הגמרא רוצה פה לעשות? להביא סיוע לברייתא מהמשנה?
הרי הסיוע הוא מהמשנה - וגם לולי הברייתא היינו פוסקים כמשנה.

זאת אומרת, הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שהלכה כמשנתינו, ולכן מביאה סיוע מהמשנה שלנו לברייתא שתוקפה היה כנראה בספק, ואז המשנה אומרת שהלכה כמו הברייתא כי המשנה מסייעת לברייתא.
ולכן - בעצם - קשה לי כך: גם לולי הברייתא, היינו פוסקים כמשנה (שהרי משמע כאן שהגמרא סומכת על משנתינו להלכה).

אז מה הגמרא רצתה פה בדיוק לעשות-לומר?