חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן: שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו. אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה:
רבא מדייק את דינו מזה שהמשנה דיברה בלשון עתיד ולא בלשון עבר. (ראה גם רש"י בדף ב' ע"ב).
בפרט לפי הסבר התלמוד הבבלי, ש"הכל שוחטין" לכתחילה, "ושחיטתן כשרה" בדיעבד, "חוץ מחש"ו" - אם אנו מדברים על דיעבד אז מדובר שהחש"ו שחטו כבר, מדוע א"כ נקטה המשנה לשון עתיד?

אני זוכר במעורפל כי גם בסוף מנחות היה דיוק כזה מהמשנה. האם מישהו זוכר?