בתחילת דף ח הגמרא מתחילה בדיני שחיטה, ללא קשר למשנה בדוקא, ופותחת בדיני הסכין. ליבן סכין, זה גרר את ליבן שפוד לגבי נגעים (וכהכלל הידוע שבעניני טהרות מרחיבה הגמרא גם את הדרך אגב), סכין של עבודת כוכבים, הטבח צריך ג' סכינים, ונגרר שצריך שני כלים (ומימרת אמימר על הכפלי שקשורה לזה), וגררא דגררא, שת"ח צריך ללמוד ג' דברים. ואיידי דרב יהודה בהל' שחיטה בשם רב, מייתינן לרב יהודה משמיה דשמואל שתי הלכות יסודיות; יודע הלכות שחיטה ובדיקת סימנים. (אגב רואים איך ביקור סימנים וביקור חכם, מתפרשים בפשטות לשון בדיקה וביקורת, כפי שכתבתי פעם בנושא זה לגבי "לבקר בהיכלו" שאין הכוונה ביקור במובן המקובל היום, לפי שבמקורות הקדמונים מתפרש או ביקורת או השכמת בוקר). בדיקת הסימנים גררה את לא בדק מאי ובעקבותיו את כל הדיון ביסודו של ר' הונא שחמירא סכנתא מאיסורא, ושוב חוזרים לדיני הסכין, סכין שנמצאת פגומה. (ועל דרך זו טוב לעקוב אחר השתלשלות הסוגיות והקישור ביניהם).