ספק טומאה ברה"י טמא נלמד מסוטה שדווקא ברה"י טמא אבל ברה"ר טהור.
הגמרא מקשה מספק טומאה בשרץ שטהור אף ברה"י ואילו בספק מים מגולים אסורים המים בשתיה משמע שיותר מחמירים בספק סכנה?

ומתרצת הגמרא שספק טומאה בכיכרות שטהור, נלמד מסוטה גם הוא , כי מה שבסוטה נאסרת בספק הסיבה היא שהיא דבר שיש בו דעת לישאל ואז ספק טמא אבל ככרות שאין בהם דעת לישאל הם טהורים גם ברה"י

ולא הבנתי מה שייך החילוק אם יש דעת לישאל או לא שהרי בסוטה גם אם נשאל אותה אם נטמאה הרי אין אנו מאמינים לה עד שתיבדק א"כ היכולת לישאל היא לא רלוונטית וזה חילוק טכני ולא מהותי ולכן לא ברור לי מדוע חילוק טכני יגרור הבדל בדין?