חגיגה ג' א'

"אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו רב אשי אמר ודאי למען ילמדו הוא דאי סלקא דעתך למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמר וכיון דלא שמע לא גמר האי מלמען ישמעו נפקא אלא ודאי למען ילמדו"

מר זוטרא למד מהפסוק "למען ילמדו" שמי שאינו יכול ללמד פטור ממצוות הקהל ומתוך כך ,על ידי גזירה שווה,פטור גם ממצוות ראייה בעזרה.אז אילם לא יכול ללמד כי הוא אילם,וחירש לא יכול ללמוד כי הוא לא שומע כלום וממילא גם ללמד אינו יכול.

אחר כך בא ר' תנחום ואומר
"אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר {דברים לא-יא} באזניהם"

ר' תנחום אומר שגם חרש באוזן אחת פטור מהראייה מכיוון שרשום "באזניהם".

אם הסיבה של ר' תנחום היא מכיוון שרשום באוזניהם,וחירש באוזן אחת פטור מראייה,
אז כיצד זה מסתדר עם מה שאמרו קודם שדווקא מי שאינו יכול ללמוד/ללמד פטור מן הראיה,שהרי גם חרש באוזן אחת יכול גם ללמוד וגם ללמד?

תודה רבה...