א. היו לו שלשה הבינוני הקדש. ובגמ' דחוששין לגדול ולבינוני. היכי עביד ימתין עד שיפול מום בבינוני והגדול יישאר תמים, וכו'. עי' רש"י. ויש לעיין אם יפול מום בגדול קודם, האם יוכרח להמתין שיפול גם בבינוני, ואז יקח שור שלישי בערך הגדול ויאמר כל היכא דאיתיה למקודש, יתחלל על זה. או דיכול מיד לחלל את הגדול על הבינוני ולומר אם הגדול הוא הקדוש, הרי אזל ליה נדריה ממנו, דהא לא מיירי במשנה באומר הרי עלי הגדול, אלא אמר גדול שבכבשי או בשוורי הקדש, ויכול השתא להביא במקומו קטן לכו"ע, ויחלל על הבינוני.
ב. מעולה שבבתים. יושם לב שזו הוה אמינא שנדחית בסוף הסוגיא