אומרת המשנה: "שׁוֹר זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו שְׁנָיִם. שְׁנֵי שְׁוָרִים אֵלּוּ עוֹלָה, וְנִסְתָּאֲבוּ, אִם רָצָה יָבִיא בִדְמֵיהֶם אֶחָד. רַבִּי אוֹסֵר. אַיִל זֶה עוֹלָה, וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו כֶּבֶשׂ. כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו אָיִל. רַבִּי אוֹסֵר."
אומרת על זה הגמרא: "ולפלוג נמי ברישא?! רבי אכולה מילתא פליג, ונטר להו לרבנן עד דמסקי מילתייהו והדר מיפליג עלייהו. תדע דקתני איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש, כבש זה לעולה ונסתאב רצה יביא בדמיו איל, ורבי אוסר: שמע מינה:"
למה רבי לא חיכה אד סוף המשנה בשביל להגיד שהוא חולק על ארבעת הדברים?
ואולי יש לומר שאם הוא היה אומר רק בסוף אז היו חושבים שהוא חולק רק על "כֶּבֶשׂ זֶה עוֹלָה וְנִסְתָּאֵב, אִם רָצָה יָבִיא בְדָמָיו אָיִל".