בסוגייתנו:

תא שמע:
מנחה מין מנחה - יביא אחת
הא מיני מנחה שתים

אימא סיפא:
מנחות מין מנחות - יביא שתים
הא מיני מנחה חדא

אלא מהא ליכא למשמע מינה

מה היה ההגיון בנסיון להוכיח מהרישא, וכי הסיפא לא היתה ידועה (והרי אמוראים שולטים בש"ס משניות)?
וכי לא ידע שיש כאן דחיה מתבקשת?
כל פעם שאני נתקל בתופעה זו אני מהרהר בדבר ולא מוצא מנוח לנפשי - ושואל את עצמי מה היתה ההו"א?