בסוגיא עולה לכאורה שלפי ר' יוסי דמתני' ולפי ר"ש בן יוחי (או בן יהוצדק) סגי קביעות עת בוקר וערב. לפי ר' ישמעאל חובה ללמוד תמיד ממש. לפי ר' יונתן מפסוק זה דיהושע אין ראיה, לפי שהוא ברכה. (לגוף הדין ייתכן דס"ל שיש חיוב על פי מקורות
אחרים שאינן מובאין בסוגייתינו, כמו ודיברת בם ולא בדברים בטלים מכאן שהשח שיחה בטילה עובר בעשה, וכן מקרא דאיוב אדם נתבע על כדי בליעת הרוק שנאמר לא תרפיני עד בלעי רוקי ועוד הרבה). שיטת תנא דבי ר' ישמעאל, לפירש"י כר' ישמעאל הנ"ל ולתוס' אפשר לפרשו בדרכים אחרות.

יש לציין, מלבד שישנן עוד סוגיות בנושא. יש עוד נידונים ידועים. הרי תורה מרשה להיות עשיר, וזה בודאי לוקח זמן להתעשר. ידועין גם דברי הרמב"ם לענין דברי חכמה. ודברי האור שמח בזה. ויש עוד כמה דברים שאין מגלין אלא לצנועים.

דבר אחד חשוב יש לציין. ישנן שתי מצוות. א. מצות לימוד התורה שעליה דנים כאן. ב.מצות ידיעת התורה הנלמדת מושננתם לבניך, שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך וכו'. כמבואר באריכות בשו"ע הגר"ז, וכן הגר"א בשנות אליהו ריש פאה ועוד הרבה. ולכן הדגיש בן אחותו כגון אני שלמדתי את כל התורה. ולפי זה כל זמן שאין לנו ידיעת התורה בסיסית, זה לא כל כך נוגע לנו כל הדיון הזה לכאורה...