"והשוחטן בחוץ פטור: רב הונא מתני חייב ומוקים לה בדוקין שבעין ואליבא דר''ע דאמר אם עלו לא ירדו"

לכאורא, במשנה כתוב "פטור", ורב הונא שונה גרסה אחרת במשנה, "חייב" - ומעמיד כפי שהעמיד.

אלא שרש"י קובע שרב הונא מתני כך בבריתא, בסיפא שלה:

"והשוחטן בחוץ פטור. סיפא דברייתא לעיל אקדשים שקדם הקדשן את מומן קאי ..."

אלא שבבריתא האמורה, אין סיפא כזו, והמשפט הזה - המופיע במשנתנו, כלל לא נמצא שם.

באף אחד מכתבי היד שבידינו, גם לא בתוספתא או בדפוסים הישנים, אין לנו נוסח כפי שקובע רש"י - שמדובר בסיפא דבריתא שבעמוד הקודם.

על מה ביסס רש"י את דבריו אלו?