בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְלֹא טָעֲנָה מַהוּ בָּעֵי אַבָּיֵי לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְטָעֲנָה מַהוּ תֵּיקוּ
יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַבָּא הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה אֲמַר לֵיהּ תִּיב לְקִבְלִי
יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר חִינָּנָא הָכִי אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה הֲוָה קָתָנֵי לַהּ אֲמַר לֵיהּ חֲדָא הָוְיָא לָךְ אֲמַרְתְּ
תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל.

הבדל ניכר היה בין תגובת ר' זירא הבבלי לתגובת ריש לקיש, ואולם כידוע, ר' זירא עלה לא"י ולפני שעלה התענה מאה תעניות על מנת 'לשכוח' את שיטת הלימוד בבבל ועל מנת להיות מסוגל ללמוד בשיטת א"י.

ואני תוהה האם הבעיה היתה בשיטת הלימוד ה'תקיפה' וה'פלפלנית חריפה' של חכמי בבל ( גם של אביי ור' ירמיה ) או באופי ובהתנהגות שלהם ( של ר' זירא ), או האם התעניות נועדו לרכך את אישיותו של ר' זירא כדי שייעשה לאחד מחכמי א"י המגיבים בסובלנות יתירה כריש לקיש.
מה דעתכם ?