אֲמַר לֵיהּ רַב מָרִי לְרַב זְבִיד אִי אַלְיָה אִיקְּרַאי חֵלֶב תִּיתְּסַר בַּאֲכִילָה אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא כׇּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּשׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז
רַב אָשֵׁי אָמַר חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה אִיקְּרַאי , חֵלֶב סְתָמָא לָא אִיקְּרַאי ....

א.
בפוסקים שמכאן המקור להיתר אכילת האליה.
ובטור יורה דעה ס״ד – ה)  חלב האליה מותר.

ובב''י -
(ח) חלב האליה מותר מבואר בפ״ק דכריתות (ד.) ובפרק כל הבשר (חולין קיז.) ..
..וכתב הרמב״ם בפ״ז מהמ״א האליה מותרת באכילה לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה אומר (בראשית מ״ה:י״ח) חלב הארץ וחלב כליות חטה (דברים ל״ב:י״ד) שהוא טובם.

ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם ולכך נאמר בתרומת מעשר (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו ע״כ:

ומה שהרמבם הסביר כאן בקצרה נדון בארוכה באב''ע [וברמבן] על התורה ויקרא ג׳:י״ז. וזל''ש:

ב.
אז פקח הצדוקי את עיניו, ופצו שפתיו שבועה:
ו..פעם אחת בא אלי צדוקי [קראי] ושאלני: אם האליה אסורה מן התורה.
ואען ואומר אליו: כי האליה תקרא חלב, כי כן כתוב: "חלבו האליה" (שם,) רק קדמונינו התירוה ואסרו כל חלב.
אז ענה: הלא כל חלב אסור מהתורה, כי כן כתוב: כל חלב וכל דם לא תאכלו ובתחלה כתוב: חקת עולם לדורותיכם .

גם אני עניתי: כי זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, ואין ראיית חקת עולם ראייה גמורה, כי הנה כתוב: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם (ויקרא כ״ג:י״ד), ושם כתוב: חקת עולם (ויקרא כ״ג:י״ד), אם כן לא נאכל לחם בגלות ?! כי לא הקרבנו קרבן העומר.

גם הוא השיב: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (ויקרא ז׳:כ״ג).
גם אני עניתי: כי זה הפסוק דבק עם זבח השלמים. והעד: כי כל אוכל חלב מן הבהמה, אשר יקריב ממנה אשה,....

אז פקח הצדוקי את עיניו, ופצו שפתיו שבועה:
שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצות, רק ישען על העתקת הפירושים [חזל] .

וראה גם פירושי רד"צ הופמן על ויקרא ג׳:י״ז