כידוע, כדי שכלי חרס שנפלה לחללו טומאה לא יטמא את מה שבתוכו, צריך שהכלי שבתוכו יהיה אטום ע"י צמיד פתיל. והנה אצלנו, הרחם של אשה או בהמה אינו נחשב מכיל את העובר אם הוא עטוף בסיב, למרות שהעובר אינו מבודד מחלל הרחם ע"י צמיד פתיל. מה ההבדל, מדוע העובר צריך לגעת בדפנות הרחם כדי להיחשב 'בתוכו' בעת יציאתו ממנו ואפילו סיב מפרידם ואילו בסתם טומאה בכלי חרס לא צריך מגע - להיפך הייתי אומר, כלומר העובר נמצא כבר ברחם וזה שעכשו עטפתי אותו בסיב אם כן הוא יצא מהרחם שבו היה ונגע עד שנעטף בסיב וגם אם יצא כשהוא עטוף אבל עדיין הוא יצא מ- ודרך פתח הרחם ולא דרך הדופן, אם כן מדוע צריך לגעת בפועל בדופן בעת יציאתו, וכי היכן כתוב שמהמילה 'פטר' יש ללמוד על צורך במגע שכזה ?
מישהו מוכן להסביר את ההיגיון בדרישה למגע בדופן שבסוגיה ומדוע סיב נחשב מבודד ?