א.
תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ כַּרְכָא דְּכוֹלָּה בֵּיהּ מִמֶּנּוּ כֹּהֲנָיו מִמֶּנּוּ נְבִיאָיו מִמֶּנּוּ שָׂרָיו מִמֶּנּוּ מְלָכָיו
שֶׁנֶּאֱמַר מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד וְגוֹ' [זכריה י. ד].
את הנמשל המפרשים משייכים למלך יהודה שריו וצבאותיו וכו'

ב.
אבל מה הפשט במילים אלו של המשל ?
אומר המצודת דוד:
ממנו פנה –...כמו האבן ההושם בפנת הבית,
שהוא המשובח שבכולם על כי הוא נראה משני הצדדים.

ובלשון הזה נ.. כמ״ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהלים קי״ח:כ״ב)

והיתד הוא המחזיק את כל האהל,[מלבים].

ובמילים שלנו אבן הפינה - שהיא מחזיקה את כל הבניין [מאבנים].
והיתד של אוהל - אליו קושרים את המיתרים והיריעות הם המחזיקים את כל האוהל.

ראה הסבר ותמונה להלן.