תַנְיָא חֲרוּתָה בִּידֵי אָדָם טְרֵפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף בִּידֵי כׇּל הַבְּרִיּוֹת
רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה קָאָזֵיל בְּמַדְבְּרָא אַשְׁכַּח הָנְהוּ דִּיכְרֵי דִּצְמִיק רֵיאָה דִּידְהוּ אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ בְּקַיְיטָא אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי וּמַלִּינְהוּ מַיָּא קָרִירֵי וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת אִי הָדְרָן בָּרְיָין בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא וּכְשֵׁרָה וְאִי לָא טְרֵפָה בְּסִיתְוָא אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי שִׁיחוּמֵי וּמַלִּינְהוּ מַיָּא פָּשׁוֹרֵי וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת אִי הָדְרָא בָּרְיָא כְּשֵׁרָה וְאִי לָא טְרֵפָה
יעויין בפירש"י.

נא יעויין בספרו של פרופ' הרב שטיינברג על הפתולוגיה בתלמוד הנמצא כאן בפורטל.
הוא סבור שחרותה מתאים ל'חזה אויר' מסיבות שונות.
לענ"ד עצם העובדה שמדובר בפגיעה שניתן לבודקה באמצעות ניפוח ע"י מים של הריאות ( לאחר השחיטה ) מורה שלא מדובר בנקב של הקרומים של הריאה כי זה נזק חמור שלא היה מאפשר הגעתה אפילו לשחיטה וממילא לא סביר שמדובר בחזה אויר.
גם המשמעות של 'רעש' בהקשר זה מוזרה לכאורה והייתי מציע לפרש זאת כאן במשמעות של 'הדף' הנלווה לרעש חזק או מכה קהה כי פגיעות הדף מוכרות לנו גם כיום. הרבה יותר סביר שאכן מדובר אפוא בתמט ( אטלקטזיס ) של הריאה. אולם תמט של הריאה אינו מוכרח לגרום למות הבהמה והצפי הבריאותי שלה תלוי בגורם הנזק וחומרתו.
חז"ל כבר הבינו שלא די בהנחות והשערות לגבי גורם הנזק וחומרתו כדי להחליט אם הבהמה טריפה ויש פשוט לבדוק את הגופה, אם הנזק שמתגלה בה לאחר השחיטה היה צפוי לגרום למותה או לא ולפסוק בהתאם.