א.
פסחים דף י.' ע''ב.
בָּעֵי רָבָא עַכְבָּר נִכְנָס וְכִכָּר בְּפִיו וְעַכְבָּר יוֹצֵא וְכִכָּר בְּפִיו מַהוּ מִי אָמְרִינַן הַיְינוּ הַאי דְּעָל וְהַיְינוּ הַאי דִּנְפַק אוֹ דִילְמָא אַחֲרִינָא הוּא
אִם תִּמְצָא לוֹמַר הַיְינוּ הַאי דְּעָל וְהַיְינוּ הַאי דִּנְפַק עַכְבָּר לָבָן נִכְנָס וְכִכָּר בְּפִיו וְעַכְבָּר שָׁחוֹר יוֹצֵא וְכִכָּר בְּפִיו מַהוּ הַאי וַדַּאי אַחֲרִינָא הוּא אוֹ דִילְמָא אַרְמוֹיֵי אַרְמְיֵהּ מִינֵּיהּ..

הספק שהוא העלה מבוססים על ההנחה שקיימת אפשרות שהעכבר
הניח את הככר במקום נסתר כלשהו ולכן יש צורך בבדיקת חמץ חדשה.

ב.
ובשוע אוה''ח סימן תלח וכותרתו -
עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו.
סעיף א.
עכבר שנכנס לבית בדוק וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין אפילו כדי כל הככר - צריך לחזור ולבדוק הבית אחר הככר שהכניס לפי שאין דרכו של עכבר לפרר, והני פירורין מעלמא אתו ולא מאותו ככר.

ג.
ומעשה שהיה בשכונת שערי חסד שבליל בדיקת חמץ אחד מפתיתי החמץ לא נמצאו גם אחרי שהפכו את כל הבית.
השאלה הגיעה לרב השכונה ר' אברהם דוד רוזנטל שהנחה אותם איך לנהוג במקרה זה.

למחרת בבוקר ערב פסח כעקרת הבית מזיזה ארת התנור במטבח ומחור קטן שמאחוריו מגיח עכבר ובפיו אותו פתית שנלאו מלמצאו בליל הבדיקה.

מרוב השתאות ושמחה רצו לרב א' ד' רוזנטל לבשר לו על המציאה. והרב שהיה מעל גיל שמונים פצח בשירה וריקודים תוך הסבריו לנוכחים שזה 80 שנה שהוא לומד ומלמד את הלכות ''עכבר בפסח'' כהלכות אפשריות, ולראשונה נוכח בהלכה למעשה בסוגייה "עכבר שנכנס ... וככר בפיו.