אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה אֶלָּא מֵעַתָּה עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשָׂיו מִמָּקוֹם טָהוֹר אֶלָּא טָהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא הָכָא נָמֵי טְהוֹרָה מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה
בִּשְׁלָמָא הָתָם כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים וּמַרְאִים לָהֶם לֶחֶם הַפָּנִים וְאוֹמֵר לָהֶם רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
מַאי חִיבַּתְכֶם כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ
אֶלָּא הָכָא טְהוֹרָה מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה פְּשִׁיטָא כְּלֵי מַתָּכוֹת נִינְהוּ וּכְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טוּמְאָה אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה

הפשט של הכתוב בפרשת אמור בציווי שלאחר פרשת המועדות והשייך לה - 'על המנורה הטהורה יערך את הנרות, לפני ה' תמיד' הוא שעל הכהנים הרבים הבאים למשכן/למקדש במועדות להקפיד על טהרת המנורה (כמו גם השולחן) העלולים להיטמא דווקא בגלל ריבוי הכהנים העובדים במשכן/במקדש בעיתות אלו.
המסקנה המעשית מזה כתובה בברייתא דמלה"מ פרק י, וגם בספרא אמור עה"פ, והיא מחלוקת תנאים, כאשר לשיטת ביהמ"ד של רבי ישמעאל יש לבצע את העריכה דווקא בקדש/בהיכל, אף כי אפשר להסיר את הנרות מהמנורה ( לשיטתו אינם חלק מככר הזהב של המנורה ) ולערוך ע"י כמה כהנים, ואילו לשיטת ביהמ"ד של רבי עקיבה, יש לערוך את הנרות ( שהם חלק מככר הזהב ) דווקא על גבי המנורה ודווקא ע"י כהן אחד, בדיוק מהסיבה דלעיל - להקטין את הסיכון לטמא את המנורה. בפועל, לפי מסכת תמיד, השתדלו לנהוג כרבי עקיבה אך ניתן היה לערוך נרות כרבי ישמעאל לפי הצורך (שיטת ביניים).
על כן, נראה שהדרשה שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה היא דרש ולא פשט, ולכן דרשה בבלית מאוחרת זו אינה מצוטטת בברייתא דמלה"מ בה לא נעשה שימוש בדרשות שנדרשו רק בתלמוד הבבלי ( אף כי העורך השתמש כמקורות בברייתות שמקורן בבבלי, בירושלמי שקלים ובמדרשי הספרי והמכילתא ) ואכמ"ל.