מלימוד בפרקים של מסכת זבחים, נראה כי אין בטיחות ואין גהות בעבודה:

1. גובה הסובב 3 מטר, ורוחבו חצי מטר אין לו מעקה. הכהן הולך עליו עם הפנים למזבח, כאשר בידו האחת הכלי עם הדם ובשנייה הוא צריך להזות על קרנות המזבח, כאשר תהום פעורה מאחוריו.

2. חלקים בוערים מהמזבח עשויים לפקוע וליפול על רצפת העזרה, המליאה באנשים, איך לא ייפגעו אנושות משלהבת כזו?

3. הכוהנים היחפים עולים על המזבח כדי לחתות בגחלים לדישון המזבח. שטח המזבח 16 מ' על 16 מ'. וצריך לחתות מהמרכז. איך הרגליים שלהם לא נכוות מהגג החם של המזבח.

4. אח"כ צריך לערום את כל שאר הגחלים, הבשר וכל מה שנשאר מיום אתמול למרכז המזבח, שוב איך הרגליים שלהם לא נכוות מהגג החם של המזבח.

5. כאשר הם עולים למזבח להקריב את הקרבנות מה מגן על העיניים שלהם, מהבזקי האש שעל המזבח?

6. בחורף בגשם שוטף או אפילו שלג, הם עובדים יחפים כאשר לגופם בגד קל (בגדי כהונה), מה שומר עליהם שלא יירטבו, לא יתקררו וכו'.

במסכת אבות יש 10 ניסים שנעשו בבית המקדש, אף אחד מהם לא מתייחס למה שמניתי לעיל.

האם מישהו דן כבר בנושא הזה?