א.
מה זה נוצה ?

בזבחים סה ע''א.
"בָּא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמּוּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִים הַיּוֹצְאִין עִמָּם וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן ".

ויקרא א' טז.
וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן׃

מילת נוֹצָ֑ה\תה מופיעה בתורה רק פעם אחת כאן.
ובנ"ך עוד 3 פעמים בסה''כ בתנך 4 פעמים.

ב.
ומה פירושה של המילה ? כיום נקבל תשובה פה אחד: נוצה = נוצות העוף.

אבל בתורה קיימת מחלוקת בין המפרשים ובראשם רש''י והרמבן.
לרש"י בחומש: "בני מעיה".וכך גם בגמרא בפירושו הראשון כתב ש"נצתה" היינו דבר מאוס כשהכוונה לשאריות האוכל שנמצאות באיברי העיכול.וזוהי דעת חכמים בזבחים.

והרמב"ן בחומש סובר שגם אבא יוסי מסכים עם שיטת חכמים שנוצתה הכוונה לנוצה שעל הבשר, אלא שאבא יוסי מצריך ליטול גם את הקורקבן משום שגם הקורקבן בכלל "מראתו", וזאת בניגוד לחכמים שסוברים שמספיק להוציא את הזפק.
מחלוקת זו קיימת בעוד רבים מהתרגומים והמפרשים.

ג.
ומה שורש המילה 'נוֹצָ֑ה' לדעות השונות ?
לרש'י מלשון 'צואה' כמו "וכיסית את צאתך" ששורשו 'יצא'. [נשאר רק ה צ']
ולפירש הרמבן הוא מלשון 'נצי\ה. [ויש לנו גם נ' צ' וה'].
** האם מכך נוצר הביטוי באידיש 'ללכת לשירותים' אומרים לצאת "ארויסגיין" ?

רק פעם אחת.
בפועל אכן 'נוצה' קיבלה את משמעותה הנוכחית, והמעניין שלמרות זאת השימוש במילה נוצה\ות מוזכרות בכל הספרות העברית לסוגיה [עד 1937] 1400 פעמים בלבד.
אולם עד 1878 היינו אלפי שנים 'נוצה ' מוזכרת רק 88 פעמים בלבד -
ומאז תוך 150 שנה. עד 1937 כ 1300 פעם.

פירוט:
כנל בתנ''ך 4 פעמים.
בכל ספרות חזל עד שנת 600, 25 פעם.
בגאונים והפייטנים עד 1100 עוד 37 פעם.
ובהמשך רש''י רמבם ואחרים עד 1605 עוד 25 פעם.
ומאז הגיע השיטפון בשימוש מילת "נוצה\ות".

כל זה לפי מפעל המילון ההיסטורי כאן